<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תרנ"ז</h1>
<h2>דף ב.</h2>
דיני ממונות בשלשה. גזילות וחבלות בשלשה. ואמרי' בגמ' תרתי קתני. דיני ממונות בג' הדיוטות גזילות וחבלות בג' מומחין דגזילות וחבלות בעינן אלהים. ובהודאות והלואות לא בעינן אלהים. כדמפרש רבא ורב אחא בריה דרב איקא. ובב"ק בפ' החובל אמרי' מ"ש נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור דאין גובין בבבל אלהים בעינן וליכא נזקי שור בשור ונזקי שור באדם נמי אלהים בעינן וליכא. אלא כל מידי דבעינן אלהים וליכא אין דנין אותו בבבל וא"כ גזילות וחבלות היכי דנינן בבבל. ובגיטין אמרי' בהדיא אביי אשכחיה לרב יוסף דקא מעשה אגיטא א"ל והא הדיוטות אנן א"ל שליחותייהו דידהו עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות א"ל אי הכי גזילות וחבלות נמי נעביד שליחותייהו וא"ל כי עבדינן שליחותייהו במילתא דשכיחא במילתא (ואין בה חסרון כיס) (בדלא) דלא שכיחא לא עבדינן. אלמ' גזילות וחבלות לא עבדינן שליחותייהו. והיכי דַיִינִי דַיינֵי בבבל דאשכחן דיני גזילות בבבל דאמרי' בב"ק פ' הגוזל עצים ההוא גברא דגזל אפדנא דתורי מחבריה כרב בהו כרבא זרע בהו זרעא לסוף אהדרינהו למרייהו אתא לקמיה דרב נחמן א"ל זילו שומו ליה שבחא דאשבח כו'. ובבבא בתרא בחזקת הבתים אמרי' ההוא גברא דא"ל לחבריה מאי בעי' בהאי ארעא א"ל מפלניא זבינתה ואכילתיה שני חזקה א"ל פלניא גזלני' הוא כו' א"ל דינא קאמ' ליה. ובב"מ פר' השואל אמרי' ההוא גברא דשאל נרגא כו' וההוא דשאיל נרגא אתא לקמיה [דרב] וכל הני גזילות נינהו ולא הלוואות והודאו' וקא דנינן בבבל. ותו איכא טובא וא"צ להביא. ואנן נמי היכי דיינינן עתה גזילות הא לאו מומחין אנן. ואומר ר' דאנן שליחותייהו עבדינן. ואנן מילתא דשכיחא ואית בה חיסרון כיס הוא שזהו דבר מצוי שאדם גוזל חבירו. וכיון דשכיחא היא דיינינן דאמרי' בב"ק בהחובל דמילתא דשכיחא ואית ביה חסרון כיס עבדי' שליחותייהו. ואע"ג דנזקי אדם באדם אין גובין אותן בבבל דמילתא דלא שכיחא היא ה"מ נזק שזה אינו מצוי שיזיק אדם את חברו כיון שאינו נהנה דהיינו היזק אבל לגזול מצוי. והא דאמרי' בגיטין בגזילות וחבלות לא עבדינן שליחותייהו מוקי בגזילות שבח קרקעות שלא מצינו שדנין זה בבבל. והרי הוא כנזקי אדם באדם ואין גובין אותו בבבל. והא דאמרי' בחזקת הבתים הדרא ארעא והדרי פירי ובא"י יש לדון כך. וק"ל על פי' ר' דאמרי' בכ"מ באיזהו נשך אמ' רב פפא עבד רבינא עובדא ואפיק פירי ודלא כרבה בר רב הונא. ומפרש ר' התם דהאי דאפיק רבינא לאו מטעם ריבית אפיק דא"כ הוה קשיא דרבינא אדרבינא אלא משום דקסבר מחילה בטעות לא שמיה מחילה. והפירות היו נגזלים ומטעם גזילה אפיק רבינא. ואומ' כיון דלא אכילנא בתורת גזלנות לית בה דין גזלן. ועוד קשי' לר' היאך אין דנין עתה דיני גזילות הא תנינן בב"ק בפ' הגוזל עצים הגזלנים ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן והמקבל מהן אין רוח חכמי' נוחה הימנו אמ' ר' יוחנן בימי ר' נשנית משנה זו מעשה באדם א' שביקש לעשות תשובה. וא"כ מימי ר' ואילך אין מקבלין מן הגזלנים כלום. ואמרי' התם ההוא גברא דגזל אפדנא דתורי מחבריה אזל כרב בהו כו'. ואמרי' התם התוקף ספינתו של חברו ועשה בה מלאכה שמואל אמ' אינו נוטל אלא פחתה ומוקמינן לה התם דנחת לה אדעתא דגזלנותא. ואמרי' התם אמר רבא הזורק מטבע של חברו לים הגדול פטור דא"ל הא מנח לקמן זיל שקול וה"מ בצלולין אבל בעכורין לא דלא חזי ליה וה"מ דאדייה אדוייה אבל שקליה בידיה מיגזל גזליה והשבה בעי. ואיכא התם טובא וטורח להביא. ובבבא בתרא בחזקת הבתים ובשבועות בכל הנשבעין אמרינן ההוא גברא דחטף נסכא מחבריה ואתא לקמיה דר' אמי וכו'. מכל הני חזינן דלאחר ר' היו מקבלין מן הגזלנין ודנין דיני גזילות. ובמלוי בריבית פליגי נמי ר' אלעזר ור' יוחנן בריבית קצוצה דר"א סבר (יוצאין) [יוצאת] בדיינים ור"י אמ' אין (יוצאין) [יוצאת] בדיינים. וכיון דאין מקבלין מהן למה נחלקו הכא והתם. והא לא מצינן למימ' דר"י ור"א בריבית קיימת דברו (ור"מ) [ורבי] לא גזר אלא בגזילה וריבית שאינן קיימין והא דאמרי' התם אם אתה עושה תשובה אפי' אבנט אינו שלך דמי אבנט קאמ'. הא לא מצינן למימ' דר"י ור"א דבריבית שאינה קיימת אשכחן דאמרי' התם באיזהו נשך אמ' רב נחמן האי מאן דמסיק ביה בחבריה זוזי בריבית ומוגר ליה ביתא דמיתגר בעשרה בתריסר כי מפקינן מיניה תריסר מפקינן מיניה ואותו ריבית אינו בעין שכבר דר בביתו. ואומ' ר' כי דווקא רבינו הקדוש ובדורו קאמ' שראה צורך השעה ולא לאחר כן. וראייה לדבר האי דשילהי אלו מציאו' דאמ' נמי ר"י התם בימי ר' נשנית משנה זו עלה דתניא התם תלמוד אין לך מידה גדולה הימנה ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד דודאי תלמוד עדיף כדדריש ר' יהוד' ב"ר אילעאי התם אלא ר' היה צריך לסדר המשניות להכי דריש להו הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד. דעל כורחין דווקא בימי ר' נשנית משנה זו. דאי לכולהו דרא מנא לי' לר"י דבימי ר' נשנית. ובעלמ' נמי אמרי' במשניות מלא צנא כו', ואמרי' נמי בשבת בפ' כל הכלים בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו התם דווקא בימי נחמיה כדמוכח התם לא לפניו ולא לאחריו.
